מפגעים היכולים להיווצר מטיפול לא נכון בפסולות

•     התרבות מזיקים והתפשטות מחלות

•     זיהום קרקעות ומי תהום

•     זיהום אוויר

•     זיהום נחלים 

•     מפגעי ריח

•     מפגעים בטיחותיים לנתיבי תעופה

 

מדיניות הטיפול בפסולות

מטרתה העיקרית של מדיניות הטיפול בפסולת מוצקה היא שכל הפסולת במדינת ישראל תטופל באופן שאינו יוצר מפגעים סביבתיים.

על פי המדיניות תינתן עדיפות לשיטות טיפול בפסולת כדוגמת השבה, מחזור, שימוש חוזר וצמצום במקור, במטרה להקטין באופן הדרגתי עד

לשנת 2017 ל- 50% את כמויות הפסולת המועברות להטמנה. השבת פסולת מחזירה לסביבה חלק מהמשאבים שבתהליכי העולם המודרני נגזלים מהסביבה.

 

קצת היסטוריה

עד לתחילת שנות התשעים תמונת המצב בארץ כללה פינוי פסולת למאות מזבלות פראיות או למטמנות חסרות תשתית הולמת, תוך גרימת מפגעים לסביבה כגון:

•      זיהום מקורות מים וקרקע

•      זיהום אוויר

•      סכנה לתעופה אזרחית.

 

תחילת הדרך להסדרת המצב הייתה החלטת ממשלה משנת 1993. החלטה זו כללה את הנושאים הבאים:

•      סגירת 500 המזבלות שפעלו בארץ (מתוכן 77 בינוניות עד גדולות שקלטו פסולת ביתית על בסיס יומי).

•      פתיחת מספר אתרים מרכזיים גדולים שיעמדו בכל הדרישות הסביבתיות.

•      פתיחת מפעלי טיהור שפכים (שפד"ן, מט"ש איילון וכו')

•      סיוע לרשויות המקומיות בגין הפרש עלות שינוע והטמנה למשך תקופה מוגבלת.

•      קידום המחזור והפקת אנרגיה מפסולת.

•      הקמת גוף ממשלתי לטיפול בשפכים ופסולות.

 

שפכי תעשייה

התעשייה צורכת כ- 5% מסך צריכת המים בישראל, אך פולטת כ- 21% מכלל השפכים. מפעל לעיבוד תוצרת חלב עלול לפלוט בשפכיו עומס אורגני בכמות השווה לזו הנפלטת מעיר בת 150,000 תושבים וכן להביא להמלחה ניכרת של השפכים העירוניים.

לאור כל האמור בפרק זה, קיימת חשיבות סביבתית עליונה למחזור כל כמות פסולת שהיא ללא קשר לשיטות המחזור.

מתוך כמות הפסולת השנתית המיוצרת במדינת ישראל , כ- 5,500,000 טון בשנה, ענף הרפת והבקר בארץ משתמש בכ- 520,000 טון בשנה המהווים קרוב ל- 10% מכל כמות הפסולת המיוצרת. 

 

תוצרי לוואי בהזנת בהמות

אחת השיטות הנפוצות בעולם כולו ובישראל בפרט היא מחזור מוצרי הלוואי מהתעשייה והפיכתם ראויים לשימוש כמזון לבהמות.

הפרה הינה יונק בעל מערכת עיכול מיוחדת המאפשרת לו להשתמש בפסולת ובתוצרי לוואי אחרים כמקור למרכיבי מזון. חלק גדול מהזנת הבקר בישראל מתבסס על שימוש בתוצרי לוואי וחומרים נוספים שיכולים להיאכל על ידי הבקר. 

מגדלי בקר בישראל מודעים לאפשרויות ניצול מזונות חלופיים אשר מורידים את מחירי הייצור השונים ברפת. השימוש בתוצרי לוואי כמזון לבע"ח עוזר לרפתנים לחסוך כסף תוך כדי מניעת זיהום סביבתי. השימוש במוצרי לוואי מהווה כ- 10% ממנת ההזנה לפרה.

כאמור, אחד הנושאים החשובים מבחינה כלכלית וסביבתית בחקלאות ובתעשייה הישראלית כיום הוא ניהול של פסולת ואיכות המים. יצרני המזון מתמודדים עם מחירי ניהול פסולת גבוהים ותקנות איכות סביבה המחמירות כיום יותר מאשר בעבר. 

השימוש בתוצרי לוואי כמזון לבע"ח הנה דרך כלכלית וסביבתית המפיקה תועלת לכל הצדדים הנוגעים בדבר:

•      מפעלי הייצור השונים בארץ, החוסכים בעלויות השמדה ושומרים על חזונם כנאמני איכות הסביבה.

•      הרפתנים, הנהנים מתחליפי מזון זולים ובאיכות טובה.

•      מרבית מוצרי הלוואי הופיעו בשוק המזון לאחר בדיקות מעבדה מעמיקות תוך שימוש זהיר ומדוד במוצרים אלה ועוברים                          

             ביקורת מעבדתית רציפה.

•      רבים מהרפתנים חוששים משימוש מיידי כאשר הם שוקלים שימוש במזון אלטרנטיבי בעיקר מחוסר הבנה והכרה עימו.

 

נשאלת השאלה האם תוצר הלוואי בטוח לאכילה והאם הפרות בכלל יעדיפו לאכול אותו (טעימות).ישנם תוצרי לוואי שיכולים להכיל חומרים רעילים או כאלה המעכבים צריכת מזון.יש להתחשב בתכולת אבות המזון (אנליזה), מול הדרישות התזונתיות של הבקר.חשוב לקבוע האם תוצר הלוואי הנשקל כמזון לבהמות אכן מתאים לצרכים ולתנאים של מצבי ההזנה הספציפיים. יש להתחשב בגורמים רבים כאשר מעריכים את התאמת תוצר הלוואי כמזון. 

 

גורמים עיקריים הנשקלים בשימוש במוצרי לוואי בבניית מנות לפרות חולבות,יבשות ,עגלות ופיטום בישראל

 

תכולת לחות

רבים מתוצרי לוואי מכילים יותר מ- 65% מים ולכן בקרה קפדנית של אחוז הלחות ותיקוני מנה תכופים חשובים להבטיח כי בעל החיים יגיע לרמת צריכת אבות המזון הרצויה. תכולת לחות הנה גורם הקובע את מידת הכדאיות הכלכלית לנוכח מחיר הובלת מרכיבי המזון לבהמות, ולכן רוב תוצרי הלוואי הרטובים מוזנים לרפתות הממוקמות קרוב ככל הניתן למפעל הייצור.

 

ריכוזיות המוצר

היתרון הייחודי של רבים מתוצרי לוואי הוא בכך שהם יכולים להוות מקור זול למרכיבי מזון חשובים הנצרכים ע"י פרות. ככל שריכוז מרכיבי המזון בחומר היבש (תוצר הלוואי) גדול יותר, כך הנו בעל ערך גבוה יותר לרפתן. אנרגיה, חלבון, מינרלים ותכולת סיבים הנם מרכיבי המזון הנפוצים המסופקים דרך תוצרי לוואי.

 

התאמה לבעלי חיים

בהערכת תוצר לוואי אחד או יותר יש לשאול שאלות כגון:

•    האם תוצר הלוואי יספק מרכיבי מזון בדרך יותר חסכונית ממזונות אחרים?

•    האם בע"ח יצרכו מזונות המכילים את תוצר הלוואי?

•    האם קיימת התאמה של תוצר הלוואי למרכיבי המנה האחרים, והאם מתאים לשיטת ההזנה?

•    האם הידע הקיים בתחום הזנת בע"ח זמין לניהול תוכנית ההזנה כך שהשימוש בתוצר הלוואי יהיה יעיל? 

 

ההשפעות על צריכה

חלק מתוצרי הלוואי, עקב תכולת הלחות או מרכיבי המזון בהם, עלולים להגביל צריכה של המזון וכתוצאה מכך ביצועים ירודים של בע"ח.

אחת הדוגמאות לחוסר איזון במרכיבי מזון היא האכלה בתוצרי לוואי עשירים בשומן. שומן לבדו, אם עולה מעל 10% במנה יכול להגביל צריכת מזון וביצועים. 

כנ"ל לגבי כמות נתרן במוצר, כמויות סידן וכו'.

 

בטיחות

בכדי שתוצרי לוואי יהיו יעילים לבע"ח כמזון, אסור שיגרמו לבעיות בריאות או בטיחות לבע"ח. כמו כן אסור שיזהמו את התוצר הנמכר. יש לציין כי במדינת ישראל אין גוף המפקח על מרבית חומרי הגלם להזנת בהמות כולל מוצרי הלוואי.

ביצור ושימוש בתוצרי לוואי, על כל הגורמים המעורבים לדאוג למנוע זיהום ע"י קוטלי חרקים, קוטלי פטריות, ברזלים, קרטונים, פסולות אחרות למיניהן וחומרים נוספים העלולים להיות מסוכנים לבע"ח או לתוצר הסופי. 

 

תהליך הערכת תוצר לוואי כמזון פוטנציאלי

בישראל יצרני מזון משתמשים בגישות שונות לקביעת פוטנציאל תוצרי הלוואי לשימוש כמזון לבע"ח. עפ"י רוב מסתמכים על דעות של תזונאים, מהנדסי פסולת, יועצים ממסדיים שונים ובעלי המשקים עצמם. ניתוחי מעבדה נדרשים בכדי לדעת את תכולת הלחות, החלבון, תאית ודופן תא, מינרלים, ומרכיבים נוספים המצויים בחומר. כמו כן בדיקות מעבדה נדרשות לוודא שלא קיימים טוקסינים או מזהמים אחרים.

 

מוצרי הלוואי השכיחים ביותר בהזנת בהמות

 

מי גבינה

מי גבינה הינם מוצר לוואי של המחלבות בארץ המייצרות בעיקר גבינות צהובות וקוטג'. בזמן מיצוי הגבינות מהחלב, נוצר נגר מהחלב בכמות גדולה ובריכוזי חומר יבש קבועים. מכל ייצור של 1 ק"ג גבינה צהובה נוצרים כ-10 ליטרים של מי גבינה.

מי הגבינה משווקים בריכוזיות של כ- 5% חומר יבש בלבד ומועברים לרפתות במיכליות וניתנים בעיקר בהגמעה. מי הגבינה מחליפים כ 1.5 ק"ג חומר יבש של מזון מרוכז במנה. לאחרונה החלו מספר צרכנים להשתמש במוצר זה להאבסה דרך בליל המנה.

מוצר אחר ממשפחה זו הינו המאדר ליקר המרוכז. 

 

מאדר ליקר מרוכז

מוצר זה מיוצר במפעל "בעמק" של תנובה, באזור התעשייה אלון תבור. המפעל מייצר תרכיזי חלבון חלב (82% חלבון, 74% חלבון) ואבקות סוכר חלב מרוכזות.

במהלך הייצור מרכזים את מי הגבינה לכ-26% חומר יבש ע"י איוד ובשלב זה מתחילים בהפקת סוכר הלקטוז ושאר מוצרי המפעל. 
מוצר הלוואי שנותר הינו המאדר ליקר המהווה את המאסה העיקרית בתהליך.
המאדר ליקר עשיר מאוד בסוכרי חלב, חלבון ממקור חלב ואנרגיה זמינה.
המוצר משווק במיכליות ומואבס בבליל ולא בהגמעה. 

 

סוגוט

הסוגוט מיוצר ע"י חברת ע.כ. שבולת דגן. זהו מוצר המורכב מעודפי החלב והמעדנים המיוצרים במחלבות השונות בארץ, בשילוב שומר שקד גרוס. 
המוצר העיקרי המרכיב את הסוגוט הוא "לבן מחלבות" שמהווה כ- 65% מהסוגוט עצמו.  הסוגוט עשיר בחלבון, בשומן ובאנרגיה ולכן הוא מתאים להאבסת העדר כולו. 
הסוגוט אינו מצריך תא איחסון וניתן לאחסנו בכל מקום במרכז המזון.
חיי המדף עד שבוע ימים ומשווק לכל אורך השנה. 

 

שזרות תירס

שזרות התירס הינן מוצר לוואי מתעשיית התירס הקפוא והשימורים.

שזרות התירס עוברות תהליכי עיבוד שונים כמו שטיפה במים חמים (בישול). 

בסנפרוסט קיים תהליך ייחודי של שטיפת התירס במים קרים בכדי לשמור על ערכיו התזונתיים.  

שזרות התירס מתאימות להאבסה כמוצר טרי וכתחמיץ.

 

סובין חיטה

סובין החיטה הינו מוצר הלוואי של טחנות הקמח בישראל. הסובין הוא הקליפה החיצונית של גרגר החיטה ויש צורך להיפתר ממנו בטרם הטחינה.

הסובין זמין לכל אורך השנה ומשמש להזנה במרבית משקי הבקר בישראל.

הסובין דל בחלבון 14% לערך אך מחירו נמוך ביחס לגרעינים השונים.

 

גפת בירה

גפת בירה הינה מוצר הלוואי של תעשיות הבירה בארץ (טמפו וקרלסברג).
מוצר זה משווק בריכוזיות של 23% חומר יבש וניתן לאחסנו בכל משטח במרכז המזון.
המוצר עשיר באנרגיה ובחלבון (25%) וניתן להשתמש בו כתחליף ל- 25% מהמזון המרוכז.  החומר משווק לכל אורך השנה.

 

לימונית

הלימונית הינה מוצר הלוואי של מפעל גדות ביוכימיה בחיפה.
המפעל מייצר תמציות לימון וסוכר מומס וכחלק מהתהליך נוצרת הלימונית. הלימונית משווקת בריכוזיות של כ-22% חומר יבש ומכילה כ-12% חלבון . 
הלימונית דומה לקליפות ההדר בטעימות ובניחוח המוצר אך היא יבשה יותר, עשירה יותר בחלבון ומשווקת לכל אורך השנה. 
שימושיה דומים לאלה של קליפות ההדר, כולל כיסוי בורות תחמיץ.

 

גפת תירס

גפת התירס הינה תוצר לוואי מתעשיית עמילן התירס והפרוקטוזה המיוצרים ע"י מפעל "גלעם" בקיבוץ מענית.
גפת התירס משווק בריכוזיות של כ-40% חומר יבש וניתן לאחסנו בכל משטח במרכז המזון.
המוצר עשיר בחלבון תירס (30% לערך) ובעל אחידות וקביעות לאורך כל השנה.
המלצת התזונאים לשימוש- כ- 4-5 ק"ג למנת חולבות. 

 

שאריות מאפה (לחם)

שאריות הלחם הינם כל ההחזרות והעודפים ממאפיות הלחם והעוגיות בארץ. 
מוצר זה בעל חיי מדף קצרים ומשווק ללקוחות קבועים לכל אורך השנה.

שאריות הלחם שווים בערכם לגרעינים ומחליפים עד כ 20% מהמזון המרוכז שבמנה, כאשר יש להם יתרון תמחירי על הגרעינים.

 

קליפות הדר

קליפות הדר הינו מוצר הלוואי של תעשיית המיצים ובתי האריזה בארץ. 
חומר זה משווק בריכוזיות של 13%-18% חומר יבש בתקופה שבין אוקטובר למרץ.
המוצר ניחן בניחוח חזק התורם לרמת הטעימות של הפרה ולניחוח הבליל כולו. 
המוצר חומצי ומשמש להאבסה ישירה וכמו-כן להחמצת זבל עוף וככיסוי בורות תחמיץ.

 

סחיט עגבניות

סחיט העגבניות מופק כחלק מתהליך ייצור הקטשופ ומיצי העגבניות.
זהו מוצר בעל כ-14% חומר יבש וכ-30% חלבון. מכיוון שמרבית החלבון נמצא בגלעינים הקטנים של העגבנייה ולפרה אין אפשרות לנצל את פנים הגרעין, ההתייחסות לחומר זה כבעל 4% חלבון בלבד.
זהו מוצר עונתי התורם לטעימות וניחוח הבליל ולכיסוי בורות תחמיץ.

 

ירקות (תפו"א, קליפות תפו"א, סלרי וכד')

הירקות משווקים לפי עונות ולפי היצע ושיווק בשוק. 
הירקות בעלי תחולת רטיבות גבוהה מחליפים כ 10% מהמזון המרוכז.

 

פסולת כותנה

פסולת מנפטה (כותנה) הוא מוצר המכיל כמות סבירה של סיב ומשמש ברפתות רבות כחומר מנפח מנה בעיקר כאשר איכויות ומקורות המזון הגס הם מאיכויות נמוכות. 

 

קליפות סויה

קליפות הסויה מופרדות מפולי הסויה עצמם בתחילת תהליך ייצור כוספת הסויה המועשרת.
מוצר זה עשיר בדופן תא, אנרגיה ממוצעת והחלבון ממקור סויה. 
לחומר אחידות רבה והינו בעל כושר ספיגה מצוין. משמש גם כתחליף לסובין החיטה.